1.סיום עיצוב וייצור תבניותלפני התכת מתכת כלשהי, יש להפוך את עיצוב המדליה לתבנית פיזית - זהו השלב הקריטי ביותר להבטחת דיוק. הלוגו, הטקסט או יצירת האמנות של הלקוח (למשל, קמע של מרתון, סמל של חברה) עוברים דיגיטציה ומומרים למודל תלת-ממדי באמצעות תוכנת CAD. המהנדסים מתאימים את העיצוב כדי להתחשב ב"התכווצות" (המתכת מתכווצת מעט כשהיא מתקררת) ומוסיפים מאפיינים קטנים כמו "זוויות טיוטה" (קצוות משופעים) כדי לעזור לחומר היציקה להשתחרר בקלות מהתבנית. ייצור תבנית, המודל התלת-ממדי משמש לעיבוד תבנית פלדה (בדרך כלל עשויה מפלדת יציקה חמה H13, העומדת בטמפרטורות ולחץ גבוהים). לתבנית שני חצאים: אחד עם הפרטים ה"חיוביים" (מורמים) של המדליה, והשני עם חלל "שלילי" (שקוע). עבור מדליות דו-צדדיות, לשני חצאי התבנית יהיו חללים מפורטים. בדיקת תבנית, ניתן להשתמש תחילה בתבנית בדיקה כדי לבדוק אם העיצוב מועבר בצורה ברורה - זה מונע בזבוז מתכת בייצור בקנה מידה מלא לקוי.

2.בחירת חומרים והתכהמדליות יצוקות משתמשות בעיקר ב"מתכות לא ברזליות" (מתכות ללא ברזל) מכיוון שהן נמסות בטמפרטורות נמוכות יותר ונוזלות בצורה חלקה לתוך תבניות. האפשרויות הנפוצות ביותר הן: סגסוגת אבץ: האפשרות הפופולרית ביותר - זולה, קלת משקל וקלה ליציקה. יש לה משטח חלק שעומד היטב בציפוי (למשל, זהב, כסף), מה שהופך אותה למצוינת למדליות ברמה בינונית. סגסוגת פליז: בחירה יוקרתית יותר - בעלת ברק מתכתי חם (אין צורך בציפוי כבד) ועמידות טובה יותר. משמשת לעתים קרובות לפרסים יוקרתיים (למשל, מדליות מפעל חיים). סגסוגת אלומיניום: נדירה למדליות (קלת משקל מדי לתחושה "משמעותית") אך משמשת מדי פעם למדליות לאירועים גדולים וידידותיים לתקציב. המתכת מותכת בכבשן בטמפרטורות שבין "380°C (אבץ)" ל-"900°C (פליז)" עד שהיא הופכת לנוזלית. לאחר מכן היא מסוננת כדי להסיר זיהומים (כמו לכלוך או תחמוצת) שעלולים להרוס את פני המדליה.

3.יציקת דיו (שלב ה"עיצוב")כאן המתכת הופכת לתבנית ריק למדליה. הכנת תבנית: שני חצאי תבנית הפלדה מהודקים בחוזקה יחד במכונת יציקה ("תא חם" לאבץ, אשר נמס מהר יותר, או "תא קר" לפליז/אלומיניום, הדורשים חום גבוה יותר). התבנית מרוססת גם בחומר שחרור (שמן קל) כדי למנוע מהמתכת המותכת להידבק. הזרקת מתכת: בוכנה או פומפה דוחפת את המתכת המותכת לחלל התבנית בלחץ גבוה במיוחד (2,000-15,000 psi). לחץ זה מבטיח שהמתכת ממלאת כל פרט זעיר בתבנית - אפילו טקסט קטן או קווי תבליט דקים. קירור ופירוק: המתכת מתקררת במשך 10-30 שניות (בהתאם לגודל) עד ​​שהיא מתקשה. לאחר מכן התבנית נפתחת, ופין פליטה קטן דוחף את תבנית היציקה החוצה. בשלב זה, לתבנית עדיין יש "הבזק" (מתכת דקה, עודפת סביב הקצוות) מהמקום שבו חצאי התבנית נפגשו.

4.חיתוך וגימור (ניקוי החלק החסר)הסרת שבבים/גזירה: מסירים את הפלאש באמצעות מכבש גזירה (להזמנות בכמויות גדולות) או כלי עבודה ידניים (להזמנות קטנות). שלב זה מבטיח שקצוות המדליה חלקים ואחידים - ללא נקודות חדות או מחוספסות. ליטוש וליטוש: החלק הריק משוייף בנייר זכוכית עדין כדי להחליק כל פגם במשטח (למשל, בועות קטנות מהיציקה). לקבלת גימור מבריק, הוא מלוטש באמצעות גלגל ליטוש וחומר ליטוש (למשל, סומק לברק דמוי מראה).

5.קישוט פני השטח (לגרום למדליה "לבולטת")מכאן מקבלת המדליה את צבעה, מרקמה וזהות המותג שלה - טיפולים נפוצים כוללים:

ציפוי: המדליה הגולמית נטבלת באמבט אלקטרוליטי להוספת ציפוי מתכתי (למשל, זהב, כסף, ניקל, פליז עתיק). הציפוי מגן על המדליה מפני חלודה ומשפר את מראהה (למשל, ציפוי ברונזה עתיקה למראה וינטג').

מילוי אמייל: עבור מדליות צבעוניות, אמייל רך או קשה מורח על האזורים השקועים של הדף הריק (באמצעות מזרק או שבלונה). אמייל רך מיובש באוויר ובעל משטח מעט מחוספס; אמייל קשה נאפה ב-800 מעלות צלזיוס ליצירת גימור חלק דמוי זכוכית.

חריטה/הדפסה: פרטים אישיים (למשל, שמות הנמענים, תאריכי האירוע) מתווספים באמצעות חריטה בלייזר (לדיוק) או הדפסת משי (לצבעים עזים).

6.בדיקת איכות והרכבה

בדיקת איכות: כל מדליה נבדקת לאיתור פגמים - למשל, פרטים חסרים, ציפוי לא אחיד או בועות אמייל. כל פריט פגום נדחה או מעובד מחדש.

הרכבה (במידת הצורך): אם למדליה יש אביזרים (למשל, סרט, אבזם או מחזיק מפתחות), אלה מחוברים ידנית או באמצעות מכונות. לדוגמה, לולאת סרט מולחמת לגב המדליה לנוחות הענידה.